מהגיל שבו מקבלים סמארטפון — עד הורות שמחנכת לשימוש מיטיב

זמן המסך היומי של הילדים הפך השנה למטרד של ממש. דוח בזק האחרון קובע כי הגיל הממוצע שבו ילד מקבל את הסמארטפון הראשון שלו הוא 6.2 (לשם השוואה, זה הגיל הממוצע!).

אבל בתוך הדוח מסתתר נתון משמעותי עוד יותר, שמרמז על המגמה העתידית: המגמה אינה חיובית. הדוח מצביע על כך שקצב האימוץ של הטכנולוגיה הוא המהיר ביותר אי פעם. אם נוסיף לכך את החרדה המלווה אותנו בשנים האחרונות בשל המצב הביטחוני, נקבל נוסחה מסוכנת שעלולה להוביל לכך שילדים יקבלו את המכשיר בגיל צעיר אף יותר.

גילאי בית הספר היסודי, ובפרט השנים שבהן הילד מקבל את הסמארטפון הראשון, הם קריטיים לבניית הזהות וליכולת קבלת ההחלטות. אלו הן השנים שבהן אזור קבלת ההחלטות במוח מתפתח, ובגיל זה אנו רוצים לייצר סביבה מיטבית שבה הילד ילמד לקבל החלטות מתוך משחק או התמודדות עם מורכבויות, שמהן הוא יוכל לצמוח. מתן סמארטפון לילד בן שש ללא הכוונה דומה להורה שנותן לילדו מפתחות לרכב לפני גיל 16, או משקה חריף בגיל שמונה; הילד פשוט עדיין לא מוכן לכך.

כאשר הילד מקבל את המכשיר בגיל הזה, המטרה שלנו צריכה להיות הקניית "כוונתיות" – ללמד אותו להשתמש בטכנולוגיה באופן שבו האדם הוא שקובע את הצעד הבא, ולא המכונה.

למה זה כל כך חשוב? כי אם הילד (וכמובן גם אנחנו, המבוגרים) מתרגל להשתמש בסמארטפון בעיקר ככלי לבריחה, כמקום שהמוח יכול להתנתק בו מהמציאות ולקבל "מנה" של ריגוש חברתי או נפשי – השימוש הופך לממכר. זהו כדור שלג; ברגע שנוצר הרגל, כפי שכל הורה יודע, קשה מאוד לחזור לאחור.

אז מה הפתרון?

חוקרים רבים ניסו להשוות את התלות בסמארטפון להתמכרויות אחרות, אך ללא הצלחה מספקת. ברור שלא מדובר בהתמכרות לחומר כמו סם או ניקוטין, וגם לא בבעיית הימורים, שכן הנגישות לסמארטפון היא תמידית. אחרים מנסים להשוות זאת לדיאטה, אך גם כאן ההשוואה אינה מדויקת: דמיינו שאתם מנסים לשמור על דיאטה כשמולכם מונחת עוגת גבינה בכל רגע נתון – זה כמעט בלתי אפשרי.

אני מאמין שבמקרה שלנו מדובר בסוג אחר של התנהגות כפייתית, ולכן נדרש פתרון אחר. הפתרונות הקיימים, כמו חסימות או בקרת זמן מסך, לרוב נכשלים – הם הופכים את ההורה ל"שוטר" ואת הילד ל"גנב" של זמן מסך. פרופ' ג'ונתן היידט, מגדולי החוקרים בתחום, מציע לחזור לאחור: לעבור מילדות המבוססת על סמארטפונים לילדות המבוססת על משחק. כדי לעשות זאת, עלינו ללמד את הילד צריכה נכונה של מידע ולעזור לו לפתח מוטיבציה לוויסות עצמי והרגלים בריאים.

אחד הניסויים המשמעותיים ביותר בתחום הוא "ניסוי המרשמלו", שנערך בשנות השבעים ובחן את יכולת הילדים להמתין בחדר עשרים דקות מבלי לאכול מרשמלו אחד כדי לקבל שניים. ממצאי המחקר הראו שהילדים שהצליחו היו אלו שפיתחו אסטרטגיות דחיית סיפוקים – כמו משחק, התעלמות או עצימת עיניים. ילדים אלו הפגינו יכולת לדחות סיפוק מיידי (כמו מרשמלו או גלילה אינסופית) לטובת משהו עתידי משמעותי יותר (עוד מרשמלו או משחק עם חברים).

לכן, כדי לעזור לילדים לא להתמכר למסך לאחר שקיבלו אותו בגיל המתאים, עלינו ללמד אותם איך להשתמש בו נכון – מהרגע הראשון, עלינו להקנות להם את היכולת לדחות סיפוק מיידי לטובת סיפוק עתידי חזק ומשמעותי יותר. זוהי הטכנולוגיה של העתיד. בעולם הזה עלינו לשנות פרדיגמה: מהורות שעוסקת במלחמה על זמן מסך, להורות שמחנכת לשימוש מיטיב ומלמדת איך.